GPS מול המפה הימית: שני הדאטומים

דאטום מס' 1 — אופקי: באיזו רשת יושב המיקום שלך

קו רוחב וקו אורך חסרי משמעות עד שאומרים באיזו מסגרת ייחוס הם נמדדו, והמסגרת הזאת היא הדאטום האופקי. מקלט ה-GPS שלך מחשב מיקומים ב-WGS84 (ליתר דיוק, במסגרות המיושרות אליו), וכל מפה רשמית מודרנית מבוססת על WGS84 או על מסגרת אחות. אבל אוסף המפות של העולם ישן: מפות רבות שנמצאות במחזור — וכמעט כל המיקומים במדריכי ניווט ישנים, ברשימות ספינות טרופות ובמדריכי צלילה — נסקרו על דאטומים מקומיים שנבנו עבור אזור אחד: ED50 באירופה ובים התיכון, NAD27 ביבשות אמריקה, Tokyo Datum במזרח אסיה, OSGB36 מתחת למפות היבשה של בריטניה. אותו סלע פיזי עצמו יכול להיות שונה ב-100–400 מטר בין מסגרות — בים התיכון ההפרש המפורסם בין WGS84 ל-ED50 הוא כ-200 מ'.

המפות מודות בכך בגוש הכותרת. חפש “המיקומים מתייחסים ל-WGS84” — או, בגיליונות ישנים יותר, הערה על מיקומים שהתקבלו מלוויין שנותנת את ההיסט שיש להחיל (“יש להזיז את המיקומים ב-0.06′ דרומה…”). הכשל כאן שקט: סמן מיקום GPS ב-WGS84 על מפה בדאטום ישן בלי היסט, והכול ייראה סביר אבל יהיה שגוי באופן עקבי — כניסת הנמל 150 מ' מהמקום שבו המפה מציירת אותה. הגרסה היבשתית של הסיפור הזה ברשת המיפוי הבריטית, כולל המתמטיקה, נמצאת בWGS84 מול OSGB36.

דאטום מס' 2 — אנכי: היכן נמצא אפס העומק

לדאטום השני אין שום קשר למיקום. כל עומק במפה נמדד כלפי מטה מדאטום המפה — מפלס 'מים אפס' שנבחר. במפות שפועלות לפי המוסכמה הבינלאומית (בריטניה ורוב העולם) דאטום המפה יושב בשפל האסטרונומי הנמוך ביותר: המפלס הנמוך ביותר שהגאות יכולה להגיע אליו בכל יישור אסטרונומי רגיל. מפות אמריקאיות משתמשות בממוצע השפל הנמוך — הממוצע של השפל הנמוך מבין שני השפלים של כל יום — אפס מעט גבוה יותר. כך או כך ההיגיון שמרני: עומק מסומן של 2.0 מ' פירושו בערך כמות המים המעטה ביותר שתמצא שם אי פעם, וגובה הגאות של אותו יום (מלוחות הגאות, נמדד מעל אותו דאטום) מתווסף מעליו. העומק בפועל ≈ העומק המסומן + גובה הגאות.

בגבהים הייחוס מתהפך: מרווחי מעבר מתחת לגשרים וכבלים עיליים נמדדים מדאטום גבוה (הגאות האסטרונומית הגבוהה ביותר או ממוצע הגאות הגבוהה במילואן), ולכן גם הם מקרה גרוע ביותר. גם מד העומק שלך מצטרף עם אפס משלו — עומק המתמר או קו המים, תלוי בהגדרה — ולכן אפשר ליישב בין המד, המפה ולוח הגאות רק כשמכירים את שלושת האפסים. צד הגאות של הסיפור ממשיך בהסבר על גאות ושפל.

איך לגרום ל-GPS ולמפה להסכים

שלושה הרגלים סוגרים את הפער. קרא את גוש הכותרת של כל מפה שאתה מנווט לפיה — דאטום, יחידות (מטרים או הפאתום והרגל הישנים) וכל הערה על היסט מיקום; זו פסקה אחת, ובה המפה מסבירה לך איך לשקר לה נכון. התאם את הגדרת הדאטום: מכשירי ניווט ומכשירי כף יד יכולים להוציא מיקומים בדאטומים שאינם WGS84 בדיוק מהסיבה הזאת — כוון את המקלט לדאטום של המפה (או החל את ההיסט המודפס) כשאתה עובד עם גיליון ישן. אמת מול המציאות פעם אחת: העמד את הסירה ליד עצם מסומן במפה — ראש מזח, משואה — וּודא שהמיקום המסומן נופל עליו; היסט קבוע מכריז מיד על בעיית דאטום.

מפות אלקטרוניות מבטלות ברובן את דאטום מס' 1 — מפות ENC רשמיות הן WGS84 — אבל הן יורשות כל מדידת עומק ואת הדאטום האנכי שלה מהסקר על הנייר שמאחוריהן, וחלקו בן מאה שנה. הלקח על הדאטום נכון גם מעבר לים: בכל פעם שמיקום 'זז' בין שתי מפות, החשוד הראשון הוא המסגרת ולא קביעת המיקום. זה נכון לאתר צלילה בדיוק כמו לכניסת נמל.