גאות ושפל, מוסבר

גאות סיזיגית, גאות רבעונית ופעימת השבועיים

כבידת הירח מותחת את האוקיינוס לשתי בליטות — אחת לעבר הירח ואחת בכיוון הנגדי — וכדור הארץ המסתובב מוליך כל חוף דרכן. לכן ברוב המקומות יש שתי גאויות ושני שפלים ביום ירח של כ-24 שעות ו-50 דקות (הגאות של כל יום מגיעה כ-50 דקות אחרי זו של אתמול). השמש מרימה זוג בליטות קטן יותר משלה, ושתי המערכות פועמות זו נגד זו: כשהירח והשמש מתיישרים — מיד לאחר מולד הירח והירח המלא — הבליטות מצטברות והטווח מגיע לשיאו בגאות סיזיגית (השם בא מהסיזיגיה, היישור של השמש, כדור הארץ והירח, ולא מעונה כלשהי). כשהם עומדים בזווית ישרה, ברביעי הירח, הם מבטלים זה את זה חלקית: גאות רבעונית, המים הרפויים ביותר של השבועיים.

אחר כך הגאוגרפיה מערבבת הכול מחדש. חופים בעלי גאות חצי-יומית (שתי גאויות שוות בקירוב — הדגם האטלנטי) הם המקרה הקלאסי. בחלקים ממפרץ מקסיקו ומדרום-מזרח אסיה יש גאות אחת ביום (יומית), ובחלק גדול מהאוקיינוס השקט הדגם 'מעורב' — שתי גאויות בגדלים שונים בבירור. הצורה המקומית קובעת את הדרמה המקומית: מפרצים בצורת משפך מגדילים את הטווח (תעלת בריסטול ומפרץ פנדי עוברים 12–15 מ' בגאות סיזיגית גדולה), ואילו ימים סגורים כמו הים התיכון מגיעים בקושי ל-30 ס"מ.

קריאת גבהים: הכול תלוי באפס המפה

המספרים בטבלת גאות אומרים משהו רק ביחס לאפס, והאפס הזה הוא אפס המפה — השפל האסטרונומי הנמוך ביותר ברוב מפות העולם, ומפלס המים הנמוכים התחתון הממוצע בארצות הברית (הסיפור המלא נמצא בעמוד GPS מול המפה הימית). חשבון העבודה הוא שורה אחת: העומק כרגע ≈ העומק במפה + גובה הגאות. סלע מתגלה המסומן 1.8 מ' (מספרים עם קו תחתי מתגלים מעל האפס) מכוסה ב-2 מ' מים כשהטבלה אומרת שהגאות עומדת על 3.8 מ'.

לשעות שבין שיא הגאות לשיא השפל מלחים מעריכים לפי כלל השתים-עשריות: בשש השעות של גאות (סינוסואידלית בקירוב) המים נעים 1, 2, 3, 3, 2, 1 שתים-עשריות מהטווח, שעה אחר שעה — כמעט כלום בשעה הראשונה, וחצי מהטווח בשתי השעות האמצעיות. זהו קירוב עם חריגים אמיתיים (בנמלים מסוימים יש שתי גאויות שיא ותקופות עמידה ארוכות), אבל הוא הופך טבלת גאות להערכת עומק רצופה בלי שום אלקטרוניקה. העמוד הזה אינו נושא במתכוון הזנת גאות בזמן אמת — התחזיות שייכות למקורות הרשמיים (משרדי ההידרוגרפיה הלאומיים כמו UKHO ו-NOAA מפרסמים אותן) ולמקום שבו אתה נמצא, לא לווידג'ט עולמי גנרי.

זרמי גאות, זרמים אוקיאניים ומתנת המים הדוממים

עליית המים וירידתם מניעות זרימה אופקית: זרמי גאות, שזורמים לכיוון אחד בעליית המים ולכיוון ההפוך בירידתם, ומתהפכים בקצב הגאות — בשונה מזרמים אוקיאניים (מסוג זרם הגולף), שזורמים בלי קשר אליה. הזרמים מואצים בכל מקום שבו הים נלחץ — כפי יבשה, תעלות ומעברים בשוניות — ומהירותם גדלה עם טווח הגאות. מעבר שזורם ב-2 קשרים בגאות רבעונית יכול לזרום ב-5 קשרים בגאות סיזיגית, וזה ההבדל בין אי-נוחות ובין מסוע נע עבור צוללן או סירה קטנה.

מים דוממים הם ההפוגה שבה הזרם מתהפך, והם המתנה שניתן להזמין מראש בלוח הזמנים של הים: מדריכי צלילה באתרים סחופי זרם (למשל הפסגות התת-ימיות של קומודו, או ספינה טרופה עם זרמי סיזיגיה כמו היונגלה במדריך היעדים שלנו) בונים סביבם ימים שלמים. המלכודת היא להניח שהמים הדוממים חלים בשיא הגאות ובשיא השפל — במקומות רבים הזרם ממשיך לזרום זמן רב אחרי היפוך הגובה, ובתעלות מסוימות בפיגור של שעות. אטלסים מקומיים של זרמי גאות ומפעילי צלילה מכירים את ההיסט; טבלת הגאות לבדה לא.

שתי מסקנות בטיחות סוגרות את הנושא. רוח נגד הזרם מערימה את המים לגלים קצרים, תלולים ומסוכנים — הגלים השבורים הקלאסיים מול כפי יבשה. ובכל חוף, גאות סיזיגית עולה נעה הכי מהר באמצע העלייה (אותן שתים-עשריות אמצעיות): מסלול שרטון החול שלקח עשרים דקות ביבש בדרך החוצה יכול להיות בעומק ירך בדרך חזרה.